הזנחתי את הבלוג הזה. עצוב להגיד, אבל הפסקתי לכתוב בו. אני בדיוק הילד שמבקש מההורים שיקנו לו גיטרה ומתלהב ממנה חודש ואז שוכח אותה בקופסה. אבל זה לא העניין עכשיו.
יש לי חבר. אני מניח שזה מאוד קשור לזה שהפסקתי לכתוב. הבלוג הזה מבוסס על חוויות אישיות. לכתוב "זיינתי אתמול מישהו" זה אישי, אבל זה קל. לספר מה אתה באמת מרגיש כלפי חבר שלך זה קשה. בכלל, גם הסיפור על איך נהיה לי פתאום חבר שווה פוסט, אבל זה לא לעכשיו. עכשיו אני פורק, ואתם תהיו פה להקשיב. אז בואו נתחיל.
יש לי חבר, כבר שלושה חודשים בערך. זה הדבר הכי רציני שהיה לי אי פעם. אני אפילו חושב שאני אוהב אותו. אמרתי לו שאני אוהב אותו. אני לא יודע אם שיקרתי כשאמרתי את זה. בהתחלה הייתי בטוח בזה יותר, עכשיו פחות. היום קרה משהו שגרם לי לפקפק בזה כל כך עד ששלחתי לו הודעת "בוא נדבר". שלחתי הודעה כזאת וישר אחרי זה באתי לכתוב כאן.
הפייסבוק הראה לי תמונה של ג'. ג' הוא הדייט הראשון שלי אי פעם. בדייט הראשון הוא לקח אותי למקום רומנטי והתנשקנו מלא. בדייט השני אכלנו במסעדה. בדייט השלישי הוא נפרד ממני. לא סיפור מאוד מעניין. אבל ראיתי תמונה שלו והתחלתי לחשוב. התחלתי לחשוב מחשבות לא טובו. התחלתי לחשוב שאני רוצה לבלות עם ג'. לא לזיין אותו. גם לזיין אותו. אבל יותר מזה. וזאת בדיוק הבעייה. יש לי את החבר שלי, למה שאני ארצה יותר מזה עם ג'?
מה שבעצם הייתי רוצה לעשות זה לשים את הפיזיקאי בצד לרגע (זה החבר שלי, אם אתם לא עוקבים) ולהתחיל עם ג'. לצאת עם ג' איזה שבועיים-חודש רק כדי לראות איך אני מרגיש. רק כדי להבין אם יש שם איזה רגש אחר, אם אני מפספס משהו. אם הוא יכול לגרום לי להרגיש משהו שהפיזיקאי לא יכול.
כי אולי גם עם ג' זה יגיע למצב הזה שאני נמצא בו עכשיו. אולי גם כשאני אהיה איתו שלושה חודשים אני אראה פתאום תמונה של ד' ה' ו' או ז' וארצה להתחיל איתם. אולי בניתי לי פנטזיה כל כך גדולה על הקשר המושלם, שלא משנה מה אני אקבל זה לעולם לא יהיה מספיק טוב. אם זה המצב, אני לא מפחד. מה שמפחיד אותי זה שלא. מפחיד אותי שעם ג' עלול להיות לי הרבה יותר טוב, ואני מפסיד את זה רק כי אני מתפשר עם הפיזיקאי.
אני לא מאוד מתפשר (כן, אני מודה, אני מציין את זה רק כי אתה עלול לקרוא את זה, אתה, הפיזיקאי שלי, שיודע כמה סוכר אני אוהב בתה). אני לא מתפשר. טוב לי איתו (איתך?). כיף לי איתו. אני אוהב להתעורר לידו ואני אוהב לישון מחובק איתו ואני כל כך מתחרמן מלראות אותו גומר (למה לא, נכניס גם סקס, זה אף פעם לא הזיק).
אבל בכל זאת, כשראיתי היום תמונה של ג', חשבתי על ג'. רציתי לצאת איתו. רציתי לראות מה יקרה אם נצא. ואני חייב לדעת. אני חייב להבין אם זה בגלל שהפיזיקאי הוא לא משהו שג' הוא כן או שזה רק בגלל שאני מקולקל מבפנים. מחר אני הולך להגיד את כל הדברים האלה לפיזיקאי. אם הוא יפרד ממני, יהיה לי הרבה יותר זמן לכתוב פה דברים. עד אז, אולי תגידו לי אתם מה כדאי לי לעשות.
גילוי נאות:
הפוסט הזה לא מאוד ערוך. הוא סוג של סמס שכרות, רק לכלל הקוראים שלי (שניים? שלושה?)
זה נשמע לי עדיף מכלום.
לילה טוב.
יש לי חבר. אני מניח שזה מאוד קשור לזה שהפסקתי לכתוב. הבלוג הזה מבוסס על חוויות אישיות. לכתוב "זיינתי אתמול מישהו" זה אישי, אבל זה קל. לספר מה אתה באמת מרגיש כלפי חבר שלך זה קשה. בכלל, גם הסיפור על איך נהיה לי פתאום חבר שווה פוסט, אבל זה לא לעכשיו. עכשיו אני פורק, ואתם תהיו פה להקשיב. אז בואו נתחיל.
יש לי חבר, כבר שלושה חודשים בערך. זה הדבר הכי רציני שהיה לי אי פעם. אני אפילו חושב שאני אוהב אותו. אמרתי לו שאני אוהב אותו. אני לא יודע אם שיקרתי כשאמרתי את זה. בהתחלה הייתי בטוח בזה יותר, עכשיו פחות. היום קרה משהו שגרם לי לפקפק בזה כל כך עד ששלחתי לו הודעת "בוא נדבר". שלחתי הודעה כזאת וישר אחרי זה באתי לכתוב כאן.
הפייסבוק הראה לי תמונה של ג'. ג' הוא הדייט הראשון שלי אי פעם. בדייט הראשון הוא לקח אותי למקום רומנטי והתנשקנו מלא. בדייט השני אכלנו במסעדה. בדייט השלישי הוא נפרד ממני. לא סיפור מאוד מעניין. אבל ראיתי תמונה שלו והתחלתי לחשוב. התחלתי לחשוב מחשבות לא טובו. התחלתי לחשוב שאני רוצה לבלות עם ג'. לא לזיין אותו. גם לזיין אותו. אבל יותר מזה. וזאת בדיוק הבעייה. יש לי את החבר שלי, למה שאני ארצה יותר מזה עם ג'?
מה שבעצם הייתי רוצה לעשות זה לשים את הפיזיקאי בצד לרגע (זה החבר שלי, אם אתם לא עוקבים) ולהתחיל עם ג'. לצאת עם ג' איזה שבועיים-חודש רק כדי לראות איך אני מרגיש. רק כדי להבין אם יש שם איזה רגש אחר, אם אני מפספס משהו. אם הוא יכול לגרום לי להרגיש משהו שהפיזיקאי לא יכול.
כי אולי גם עם ג' זה יגיע למצב הזה שאני נמצא בו עכשיו. אולי גם כשאני אהיה איתו שלושה חודשים אני אראה פתאום תמונה של ד' ה' ו' או ז' וארצה להתחיל איתם. אולי בניתי לי פנטזיה כל כך גדולה על הקשר המושלם, שלא משנה מה אני אקבל זה לעולם לא יהיה מספיק טוב. אם זה המצב, אני לא מפחד. מה שמפחיד אותי זה שלא. מפחיד אותי שעם ג' עלול להיות לי הרבה יותר טוב, ואני מפסיד את זה רק כי אני מתפשר עם הפיזיקאי.
אני לא מאוד מתפשר (כן, אני מודה, אני מציין את זה רק כי אתה עלול לקרוא את זה, אתה, הפיזיקאי שלי, שיודע כמה סוכר אני אוהב בתה). אני לא מתפשר. טוב לי איתו (איתך?). כיף לי איתו. אני אוהב להתעורר לידו ואני אוהב לישון מחובק איתו ואני כל כך מתחרמן מלראות אותו גומר (למה לא, נכניס גם סקס, זה אף פעם לא הזיק).
אבל בכל זאת, כשראיתי היום תמונה של ג', חשבתי על ג'. רציתי לצאת איתו. רציתי לראות מה יקרה אם נצא. ואני חייב לדעת. אני חייב להבין אם זה בגלל שהפיזיקאי הוא לא משהו שג' הוא כן או שזה רק בגלל שאני מקולקל מבפנים. מחר אני הולך להגיד את כל הדברים האלה לפיזיקאי. אם הוא יפרד ממני, יהיה לי הרבה יותר זמן לכתוב פה דברים. עד אז, אולי תגידו לי אתם מה כדאי לי לעשות.
גילוי נאות:
הפוסט הזה לא מאוד ערוך. הוא סוג של סמס שכרות, רק לכלל הקוראים שלי (שניים? שלושה?)
זה נשמע לי עדיף מכלום.
לילה טוב.
