יום שישי, 31 ביולי 2015

מחשבות על דקירות. או: אני כועס.

קודם כל - אני כועס על מי שדקר. כועס עליו וכועס על החברה החרדית כולה. בני לאו יכול להתנצל בשם התורה עד מחר. אני רוצה שהוא יתנצל בשם התורה בכל פעם שקוראים לזה ״מצעד התועבה״. אני רוצה שאריה דרעי יוציא הודעה גינוי על כל פשקוויל. אחרת שיפסיקו לבלבל לי את המח עם סליחה. הם חלק מזה.

אבל זה שבסוף מישהו דקר זה לא מה שמשנה. כי יש הרבה דברים שהובילו לזה שדוקרים מישהו במצעד, שאפשר בכלל לדקור מישהו במצעד. עצם העובדה שהמצעד הזה הוא כל שנה מאבק, עצם זה שהוא אירוע שעוד חושבים שאפשר למגר מירושלים, זו עובדה מכעיסה. ויש אנשים שלא משנים את העובדה הזאת. וגם עליהם אני כועס.

אני כועס על כל מי שלא בא אתמול למצעד. על כל הומו שהולך למצעד הגאווה בתל אביב, אבל לא טרח להגיע אתמול למצעד. על כל מי ששינה את תמונת הפרופיל שלו לפני חודש, או היום, לתמונה בצבעי הגאווה, אבל לא בא אתמול למצעד. על כל מי שאומר ביום יום שהוא לא מבין איך לא נותנים להומואים להתחתן בארץ, אבל לא בא אתמול למצעד. אתמול היה משחק הגמר. אתמול היה הקרב הקובע. אתמול הייתי צריך אתכם יותר מתמיד, ולא באתם לעזור. קראתי לכם לעזרה ונשארתם בבית. בדיוק היה לכם משהו חשוב בעבודה, בר מצווה של בן דוד, מבחן גדול, מלא שיעורי בית. וכל אלו היו יותר חשובים מהזכות שלי לא להסתיר את מי שאני בארץ ישראל. אתמול הייתי צריך אתכם, ולא באתם. ואני כועס.

וכך אני כועס גם על כל חבר כנסת, וכל פעיל ציבור, וכל חבר עירייה שלא היו אתמול במצעד. אולי אם הייתם שם אז הייתה יותר אבטחה? איפה היית, אמיר אוחנה, ראש התא הגאה בליכוד? איפה היית, איציק שמולי, שכתב היום שהקהילה היא הקהילה שלו? איפה היית, מירי רגב, שבא לקבל חיבוקים במצעד בתל אביב? איפה היית, ניר ברקת? איפה היית, שלי יחימוביץ׳, שכתבה ש״נרדמה בשמירה״? והרשימה הזאת עוד ארוכה. כל נבחר ציבור שלא הגיע אתמול להביע תמיכה, להראות שזה בסדר לצעוד בלבוש מלא ובצורה מכובדת ברחובות ירושלים ולהגיד ״זה בסדר להיות הומו״ - כל נבחר ציבור שביום יום ׳תומך׳ בזכויות שלי, אבל לא בא לתמוך כשהיינו צריכים אותו יותר מתמיד, כל נבחר ציבור כזה הוא בזיון. ואני כועס עליו. אולי אם הוא היה שם, זה לא היה קורה.

אני כועס על משטרת ישראל. תפקידכם היה למנוע את זה. תפקיד המשטרה הוא לאבטח את האזרחים ונכשלתם. במצעד הדגלים המקולל אתם יודעים יפה מאוד לסגור את הערבים בבתים שלהם. ועכשיו לא יכולתם למנוע מחרדים להגיע לשניים וחצי רחובות בירושלים? לא יכולתם לשים מעקב אחרי הבן אדם הזה? לא יכולתם לשים שם כשומר מישהו עם יותר מסוגלות ממג״בניקית בת 19 שהגיעה לשם כי הנתונים שלה לא היו מספיק גבוהים בשביל להתגייס לצה״ל? והיא בערך היחידה שאני לא כועס עליה. זו לא אשמתה, היא בבירור חסרה הכשרה להתמודד עם מישהו שבאמת רוצה לעשות משהו רע. היא שם לקישוט, כדי שתגידו ״איבטחנו״. משטרת ישראל - נכשלתם, נכשלתם בכל כך הרבה רמות, ונכשלתם בגלל שדמי מותר בעיניכם. בגלל שלאף אחד לא היה מספיק איכפת מעוד הומו שנדקר.

אבל הכי גרוע - השלטון. השלטון שעכשיו מופתע. השלטון שעכשיו מגנה. השלטון שהיום מגנה גם רצח של תינוק. השלטון שמוציא פרסומות לטלויזיה של ׳גזענות היא פשע, עזרו לנו למגר אותו יחד׳. מגרו אותו בעצמכם חבורה של בטלנים! כועס על זה שאתם לא עושים כלום. כועס על זה שחוקרים איזה צייצן שכתב ״בא לי לירות בביבי״ אבל לא את המוני האנשים בפייסבוק שמסיתים נגד השמאל, נגד ההומואים, נגד הערבים והפלסטינים. כועס על זה שאתם עוצמים עין מול מערכת החינוך החרדית ומערכת החינוך הדתית לאומית ומול אירגון להב״ה שפאקינג מפגין בכיכר ציון כאילו זה לא ארגון טרור. הדם הזה הוא על ידכם. על ידיו של ראש הממשלה, על ידיהם של השרים, של עושי דברם. ואני כועס עליהם.

ומתוך הכעס, אני קורא, שוב, לעזרה. שנה הבאה שוב יהיה מצעד, ואני מבקש מכם שוב - בואו. צריך אתכם שם. ארגנו את הזמן, כתבו את העבודות לאוניברסיטה מוקדם יותר, הודיעו לבוס שיש לכם אירוע שאין שום סיכוי בעולם שאתם מפסידים, קחו אוטובוס ובואו. פשוט בואו. כי אני צריך אתכם שם, כי למרות שהאור ינצח, החושך עדיין מפחיד אותי, כי אני רוצה ללכת ברחוב ולהיות מי שאני. אני לא רוצה לכעוס יותר. ואני צריך אתכם בשביל זה. בואו.

יום ראשון, 17 במאי 2015

על פונדאות והחלטות נוספות. או: היי! סטרייטים! זדיינו לי מהתא המשפחתי!

מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב ורואים מישהי עם שני תינוקות וזה לא נראה כאילו יש לה כסף לכלכל את שניהם אז אתם ניגשים אליה ומציעים לה למסור אחד לאימוץ? מה עם זה שאתם הולכים ברחוב ורואים מישהי שנראית בת שלושים ומשהו ובלי ילדים, אז אתם ניגשים אליה ואומרים לה שהיא צריכה ללדת איזה ילד? או הפעם ההיא שהייתה אם חד הורית אז הלכתם אליה ואמרתם לה שהיא צריכה להתחתן עם מישהו לטובת הילד שלה? לא? לא עשיתם את זה? אז למה על התא המשפחתי שלי אתם פותחים ג׳ורה כאילו זה עניינו של מישהו חוץ ממני?

הייתה רעידת אדמה בנפאל, שוב עלו כל הדיונים על פונדקאות, שמפריעה לאנשים רק כשהומואים מעורבים בה. אני מכבד את הדיונים האלה. גם עליהם יש לי מלא דעות מעצבנות, אבל לא בא לי להכנס אליהן עכשיו. מה שמעצבן אותי זה שכל אחד שיש לו איזה דעה על פונדקאות, מסיים אותה בתא האידיאלי המשפחתי לגבר ההומו הסטנדרטי. לכל אחד פתאום יש את כל הפתרונות לתא משפחתי גאה בריא ומתפקד.

תאמץ. תעשה הורות משותפת. תביא ילד עם סטרייטים. עם לסבית. עם זוג לסביות. עם בן הזוג ההומו שלך. לבדך. עם אמא. הוא צריך אמא. אבל נפאלית. תביא את האמא הנפאלית לארץ. שתכיר אותו. קח אותו לנפאל, שיכיר את המולדת. תסתיר ממנו את אמא שלו. שמי שיולדת אותו תהיה גם האמא שלו. שתהיה פונדקאית ותורמת ביצית נפרדת. שתורמת הביצית תהיה אחות של בן הזוג שלך. שתורמת הביצית תהיה ישראלית. שתהיה יפה. ש-סתמו כבר את הפה.

כל כך הרבה עצות שכבר שכחתי שאפשר להתנגד לפונדאות בלי לדחוף את האף שלך לתא המשפחתי שלי. כל כך הרבה עצות שלרגע כבר חשבתי שאני חייב להקשיב לאחת מהן. שמישהו מהם צודק. אף אחד לא צודק. התא המשפחתי של כל גבר הומו הוא התא *שלו* וזו זכותו (וגם של סטרייט, ושל אישה לסבית) להחליט איך התא המשפחתי שלו צריך להראות, מי צריך להיות חלק ממנו ומי לא, וצריך להיות ברור שזה לא עניינו של אף אחד אחר. כל אחד זכאי לדעה על זה, כמובן, אבל שישמור אותה לעצמו.

לכל אישה בעלת רחם בארץ יש את הזכות להביא ילד והיא יכולה לגדל אותו באיזה מסגרת משפחתית שהיא רוצה. לבדה, עם אבא, עם עוד אמא, בבית ילדים בקיבוץ. וכולנו מבינים שגם אם אנחנו לא מסכימים עם כל בחירה של האמא, זו המשפחה שלה והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. כל מה שאני מבקש זה את אותו כבוד כלפי המשפחה שלי.

״אבל הכבוד שלך דורש השפלה של אישה אחרת!״ אתם צועקים. ואני, כרגיל, מבקש שתסתמו קצת. כמו שאמרתי, הדיון על פונדקאות הוא חשוב. ואם אתם חושבים שלא צריכה להיות פונדקאות, אז תגידו את זה. אבל תסיימו שם. אני יודע שזה מפתיע, אבל אתם יכולים להגיד שאתם נגד פונדקאות גם בלי להציע לי איך לנהל את החיים שלי. גם אם אני מחליט לקבל את עמדכתם בנוגע לפונדקאות, יש לי עוד מלא החלטות שלא מערבות רחם של אף אישה. אולי אני אאמץ. אולי אני ארצה הורות משותפת. אולי אני אהפוך לסטרייט. כך או כך, ההחלטה כולה שלי.

אבל הצורה שבה אני רוצה לגדל ילד תפגע בילד? הוא יתמודד. כאילו שמישהו לא פוגע בילד שלו. סטרייטים דופקים את הילדים שלהם כל היום ולאף אחד לא איכפת. כמו שאמרתי, אף אחד לא מעלה בדעתו אפילו להגיד לסטרייטים אם הם מותר או אסור להם להתגרש או להביא ילדים לבד כי זה ידפוק את הילדים שלהם. זה הילד שלי ואני אדפוק אותו באיזה דרכים שאני רק אבחר. יש אמהות חד הוריות ויש הורים ששולחים את הילדים שלהם לחוג ארכיאולוגיה ויש הורים שלוקחים את הילדים שלהם לבומבלה וכל אחד מהם דופק את הילדות שלו בשלל דרכים. ואני אמצא את הדרכים שלי. ואולי זה יהיה עם פונדקאות ואולי זה יהיה בלי. ואתם יכולים להגיד על זה מה שאתם רוצים, ואני אחליט לבד.