מחשבות של שתיים בלילה. או: לבד או לא לבד

השעה שתיים בלילה ואתה לבד בבית. לפעמים בדיוק חזרת, לפעמים לא יצאת בכלל. אכלת, שתית, רקדת, דיברת, בילית. זה לא משנה. השעה שתיים, כבר אמרנו, אבל זה פחות קריטי. אתה לבד, וזה דווקא ממש חשוב.

אתה לבד ולא בא לך להיות לבד. אתה אמור ללכת לישון עכשיו, אבל יושבת לך איזה מועקה בבטן שלא נותנת לך. בא לך לדבר, לספר בדיחה, לשמוע מישהו צוחק, לספר סיפור, לשאול שאלה, לחבק מישהו. האמת היא שאתה לא כל כך בטוח מה בא לך. איזה סוג של קשר אנושי, אולי, אז אתה נכנס לאטרף. לרגע אתה עוצר את עצמך, חושב שהמילה “לבד” לא מתאימה. היית עם מלא חברים הלילה. החלטת לחזור מיוזמתך. אולי אטרף זה לא הפתרון? אבל האתר כבר עולה עם אלפיים איש און ליין שרק רוצים לדבר איתך. או לפחות עם מישהו. אבל אם כבר מישהו, אז הנה אתה שם.

על מה תדברו? לך יש זין, ולו יש זין, ובינינו, שניכם לא הייתם מתנגדים להשתמש בו הלילה. אתה חרמן. נו, אתה תמיד חרמן. לפעמים קצת חרמן, לפעמים חרמן כמו כלב מיוחם, אבל תמיד חרמן. גבר, נו, אף פעם לא תגיד "לא" לזיון טוב. אתה לא בטוח שבשביל זה נכנסת, אבל אם כבר יש מישהו חתיך וקרוב, מה לא תפגשו? רצית קצת קשר אנושי, ומה יותר קשר אנושי מסקס?

טוב ששאלת. כי זה מאוד תלוי. היה לך כבר סקס מדהים. אבל היה לך גם סקס נוראי. אתה יודע שיכול להיות שהבחור יבוא, ירד, יעלה, יעשה כל מה שגבר אחד לא אמור לעשות לגבר אחר וללכת. וזה לא עוזר ל”לבד” הזה בכלל. (שוב עולה המחשבה לרגע, לבד? זו המילה? ואז מישהו בלי חולצה שולח הודעה. ממשיכים הלאה). סתם סקס. אולי להביא ביד במקום? יותר קל, אותו סיום, ולא הרבה פחות כיף. אתה יודע שגם אם יבוא מישהו בסוף אתה תרגיש לבד בדיוק באותה מידה. אולי אפילו שוב תכנס לאטרף כשהבחור מתנקה בשירותים. אולי סתם תלך לישון עם ההרגשה המחורבנת הזאת. בוא נקרא לה "לבד".

בינתיים עוד לא נפגשתם. אתם רק מדברים. אולי זה יתגלגל לפגישה, אולי לא. יש את הלילות שאתה כל כך עייף, בראד פיט לא יוציא אותך עכשיו מהבית, ובכל זאת אתה גולש. הסקס הוא רק תירוץ לשיחה. כי על מה תדבר? על סרוונטס? הוא לא חזק פה, הבולבול שלך יותר מעניין כרגע. אז אתה מדבר. מזריק עוד קצת תקשורת אינטרנטית לוריד. מתמכר לצליל הזה של הודעה חדשה. מתמכר אליו אבל גם לא מבין. מחפש עוד הודעה, ועוד כרטיס. בטוח שאתה צריך למצוא מישהו קצת יותר חתיך, קצת יותר מצחיק, קצת יותר מבין עניין ואז תפתר המועקה הזאת. המועקה הזאת שעדיין שם. אחרי כל ההודעות האלה. אחרי כל הזמן הזה שבזבזת, אחרי מישהו שכרגע בא וירד לך והלך. אחרי כל אלה, אתה עדיין לבד.

לבד? באמת? אולי יש פה משהו אחר? בילית עם חברים הלילה. היה לך סקס הלילה. אז למה לבד? אתה מתחיל לחשוב שזו לא המילה הנכונה. מחשבה קצת מפחידה, כי זה אומר שיש משהו אחר. משהו שאי אפשר לפתור עם אלפיים איש און-ליין. אתה צריך להסתכל פנימה ואתה לא בטוח מה תמצא שם. זה קצת מפחיד וקצת מאוחר עכשיו. אז במקום להתמודד עם זה אתה מעלה את הפורנו, תמיד קל לך להירדם אחרי שאתה גומר. המחשבות יחכו לפוסט אחר.  

הומוסקסואליות – אפשר לצאת מזה, אבל טוב לי בפנים. או: למה הקב"ה עשה אותי הומו?

היהדות לא אוהבת הומואים, אין ספק. אפשר ללכת עם פירושים רפורמיים מכאן ועד הודעה חדשה, אבל כתוב בתורה, שחור על גבי ויקיפדיה, שאסור לעשות את זה. ומי שמדבר על אהבה בין גברים שלא כוללת להזדיין ממש, נו, אז אין לי שפה משותפת איתו. כשאני אוהב מישהו אני צריך שנזדיין.

ובעודי מפשפש ברשת כדי ללמוד עוד קצת על כל הרע והמר הצפוי לי בעקבות חטאי (ותאמינו לי, אני חוטא) נתקלתי באתר בשם "הומוסקסואליות – אפשר לצאת מזה". עם הכותרת המעודדת הזו צללתי פנימה והרשו לי לחלוק איתכם כמה דברים שגיליתי.

נתחיל, כראוי, בעובודת. "כמה עובדות: רובם ככולם של ההומוסקסואליים (שלא שינו את נטייתם) לא מקימים משפחה, לא מגדלים ילדים, ובמחצית השנייה של החיים הם חיים כאומללים ובקנאה באחרים על משפחה חמה ואוהבת שהאחרים הקימו." אלו "עובדות" שבונה האתר בדק ומצא, אני מניח שהוא השקיע הרבה זמן בעבודת מחקר רצינית ולכן לא נשאר לו זמן להתנסח בצורה שהיא לא דבילית לגמרי. אז קנאה? זה מה שיש לך? כבר חזו לי התאבדות בגיל ארבעים.

אז המשכתי וגיליתי ש:"נטייה זו אינה שונה מעונשים אחרים הקיימים בעולם, כגון מגיפות, וירוסים, טמטום או עקרות. ולכן זה מכעיס מאד את בורא עולם שבמקום לתקן את הפגם מעצימים אותו." הומוסקסואליות אינה שונה מטמטום. תכל'ס אחרי כך וכך שיחות עם הומואים, אני מתחיל לחשוד שהוא צודק.

ועוד:"לכן אלוקים לא שונא את בעלי הנטיות ההפוכות והוא ברא אותם כך, על מנת שיתגברו על נטיות אלו ולא יבצעו אותם בפועל, ועל מנת שישנו אותם ויזכו להקים חיי משפחה תקינים."

הבחור מלמעלה רצה שאני אהיה הומו, אבל אתגבר על זה. כל הזין לי, לא הצלחתי, זיינתי מלא מלא בנים. כנראה שבגלגול הבא אני אחזור אפילו עוד יותר חרמן כדי לתקן את דרכי. אבל אם אני אמור להתגבר על יותר חרמנות מזה, כנראה שהקרב אבוד מראש.

יודעים משהו? אני מאמין באלוהים. לא יכול להסביר איך בדיוק. חלק מההסבר שלי הוא שאי אפשר להסביר. קצת רמאות, אני יודע. בואו נגיד שלדעתי קיים איזה משהו שאנחנו לא בדיוק יכולים להבין והוא איפשהו מעל המציאות. ובגדול הוא גם הביא לנו את התנ"ך.

אז איך אני מסתדר עם זה? לא יודע. בעיקר מכחיש. זה לא שחוץ מהעניין הזה אני שומר תרי"ג מצוות. אולי י"ג, וגם זה בקושי. אולי אני והקב"ה עוד נתחשבן על זה. אולי נתחשבן על זה שאני לא לן בסוכה שבוע. אולי נתחשבן על זה שאני בכלל לא נוצרי. אבל בינתיים, כשהקליק הזה שם, ובחור יפה מסתכל לי בעיניים, זה לא נטיות הפוכות. זו הנטייה הכי ישרה שיש.

פורסם לראשונה במגזין אף, גליון אוקטובר 2012: דת.

כשאת אומרת "לא" למה את מתכוונות. או: זוכרים את הפעם ההיא שכמעט נאנסתי בבית של ביבי?

קבענו באטרף. דיבור של אחת וחצי בלילה כזה. "היי" "רוצה לבוא?" "כן." ואני כבר בדרך אליו. אני מגיע וכבר רואה שהוא לא ממש הטעם שלי, אבל בכל זאת נכנס פנימה, מי יודע למה. הבית עצום בקטע פסיכי. מי ידע שיש בתים כאלה בירושלים. אנחנו יורדים בגרם מדרגות ספירלי לקומה התחתונה, עוברים כמה סלונים ענקיים, ונכנסים לאיזה קבוצת חדרים שהיא לבדה יותר גדולה מהדירה שלי. הוא מסביר לי שהוא באיזה משלחת מטעם ביבי, שהוא במקרה גם בעל הבית. (הפעיל החברתי שבי התעורר לרגע, ביבי מחזיק ארמונות במרכז העיר). היה מרשים.

הבחור מתחיל לנשק אותי ואז אני כבר אומר לו "שמע, אני לא מרגיש את זה". "למה לא?" הוא שואל. "פשוט לא" אני אומר. מנסה לעשות את זה כמה שיותר נחמד. ואז הוא אומר לי "הנה מה שהולך לקרות, באת כבר לכאן, אז אתה הולך להתפשט, ולעשות את העבודה". אני מודה שהתמהמתי קצת עם התשובה, בכל זאת הוא ליטף לי קצת את המכנסיים, וכשהדם מתחיל לזרום מהמוח לזין, החשיבה מתערפלת. ובכל זאת אמרתי לו "לא". באתי לקום, והוא השכיב אותי בכח על המיטה, והמשיך בשכנועים שעוד היו קצת נחמדים, ואיכשהו הכניס לשם איזה משפט על זה שאם אני אלך, הוא יכה אותי.

אני כבר צוחק ואומר לו שדיבורי האונס האלה ממש לא עושים לי את זה. הוא אומר שהוא רציני ומצמיד אותי בכוח למיטה. הוא די חזק, אני מתחיל להבהל. אני מנסה להסביר לו שזה לא יעבוד. כל הזמן מנסה להשאר רגוע, להסביר לו שסקס מבחינתי צריך משיכה, שאני לא מתכוון להלחם בו, שאני לא אזיין אותו, שבמקרה הצורך אני אצעק ואזמין משטרה וגם אם יהיה לי לא נעים היום, אני בטוח שגם הוא לא יהנה מהסיטואציה.

הוא מבחינתו מספר לי כמה הוא מרוויח וכמה הוא דוחק בחדר כושר. לא כדי לעשות עלי רושם, יותר כדי להבהיר לי כמה אפס אני. הוא מסביר לי כמה אין לי זכות לבזבז לו את הזמן כמו שאני עושה עכשיו ושעדיף לי להתפשט כבר. מצד שני הוא מספר לי כמה הוא אוהב ללכת מכות וכמה הוא ישמח "to beat the shit out of me" בכל רגע. בסוף הכל מתנקז לאולטימטום הרומנטי שהוא הציב לי "you're gonna fuck me, or fight me".

בשלב הזה הלב שלי דופק די חזק, הוא מחזיק אותי די חזק, ולא עומד לי אפילו לא קצת. אני מנסה לדבר איתו, הוא לא נותן לי. אני מבקש ממנו לעזוב אותי, הוא לא עוזב. במשך משהו כמו שלוש דקות מתנהלת השיחה הזאת בה הוא מחזיק אותי בכוח, מנסה להסביר לי למה אנחנו הולכים לשכב, וזורק מדי פעם כמה הוא דוחק בחדר כושר. מתישהו נמאס לו, אמר לי שאפילו לריב איתי לא בא לו, ונתן לי ללכת, תוך כדי שהוא אומר שהוא מתקשר לאבטחה. הייתי מחכה להם שם, אבל הוא אמר שיקח להם עשרים דקות, והיה לי דברים טובים יותר לעשות. כמו לטוס משם כשהרגל שלי מפרפרת על הקלאץ' מרוב אדרנלין. וחשבתי שאני זה שלא יודע לקחת "לא" בתור תשובה.

אני כותב את זה עכשיו והמילה "אונס" עדיין נראית לי זרה. אני עדיין לא חושב ש"כמעט נאנסתי" למרות שזה כנראה מה שקרה. באף שלב, לא לפני לא אחרי ולא תוך כדי, המושג הזה לא נראה לי מתאים. זה עד כדי כך בלתי נתפס בעיני. כנראה גם בעיני הבחור השני. הוא בשום שלב לא חשב שהוא "אונס", וכשהעלתי את המילה הזאת, הוא סיים עניינים די מהר. הוא כנראה רצה סקס, והלך עם זה קצת רחוק יותר מדי ממה שהוא תכנן.

אני לא אומר את זה כדי להגן עליו. אני אומר את זה כדי לתת עצה. אם זה קורה לכם, אם יש מישהו שלא תכנן, אבל מצא את עצמו מול מישהו שמוכן ללכת רחוק כדי לסיים את הלילה במיטה, אני מציע קו רגוע ותקיף. “אני לא רוצה לשכב איתך, אם נעשה את זה אתה אונס אותי". אני חושב שאולי אם הייתי תקיף יותר מההתחלה, אולי הייתי יכול לסיים את זה בפחות אי-נעימות. לא להתווכח יותר מזה, לא להסביר. לא רוצה וזהו זה. וברגע שאפשר, לרוץ משם כמה שיותר מהר ואם אתם יכולים לתת לו בעיטה בביצים תוך כדי, בכלל טוב.