מטא – פוסט. או: איך אני מפסיק להיות קארי בראדשואו והופך להיות ז'אן ז'ק רוסו.

"היא כותבת טור כזה, היא מספרת בו על כל מיני הרהורים על סקס ובנים, קוראת לבנים בכינויים, ממש בסגנון סקס והעיר הגדולה. בעצם גם ממש מזכיר את הטור שלך." כך אמר לי א', החבר הכי סטרייט שלי, והביא לעולמי טלטלה שהוא לא שיער.

מה רע בלכתוב כמו קארי בראדשואו, אתם שואלים? אז בואו נפתח את זה. אני לא יודע מה רע, כי מעולם לא ראיתי סקס והעיר הגדולה. אין לי שום דבר נגד שרה-ג'סיקה-פרקר, קים קטרל, או השתיים האחרות שלא היו מספיק מצחיקות כדי לקבל רפרנס בfamily guy. מה שכן יש לי זה איזה רעיון מה זה אומר "לכתוב כמו סקס והעיר הגדולה" ולא ככה אני רוצה לכתוב.

ראשית: זו כתיבה שטחית שמסתכמת בדאגה מתי הבחור ששכבתי איתו אתמול יתקשר אלי, האם נתחתן ועם איזה נעליים. שנית: היא מכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר. בואו נדבר על דברים פשוטים וכיפים, נדאג לסוף טוב, ונלבש נעלים יפות. דבר שלישי, ואולי הגרוע מכולם: ההתרכזות בעצמה. עם מי שכבתי, עם מי לא ואיזה נעליים אני עומדת לקנות. אני ואני ואני.

ועכשיו הגיע הזמן לקחת מבט ארוך ומעמיק במראה ולשאול: האם אני באמת שונה מזה?

אורח חיים נהנתני? נראה לי שפה אני דווקא בסדר. אולי אפילו קיצוני לכיוון השני. איזו הנאה מוזרה לדבר על תסכול וגועל. אולי זה משהו שדורש בדיקה בפני עצמו. אבל בינתיים נתנחם בזה.

מכנה משותף נמוך? אני כותב הרבה על סקס, שזו הדרך הכי נמוכה למשוך תשומת לב. אבל עסקתי גם בכמה דברים אחרים. חוץ מזה, אם הייתי רוצה למשוך תשומת לב עם סקס הייתם שומעים פה על סיפורים הרבה יותר קיצוניים. אז לא זו המטרה.

נשאר הדבר השלישי. האני. ופה אני נופל חזק. מספר לכם בדיוק מה עשיתי, את מי עשיתי, את מי לא עשיתי ומה דעתי על זה. התעסקות מוחלטת אך ורק בי. אבל פה נכנס הבחור שהזכרתי בכותרת – זא'ן ז'ק רוסו. הוא כתב ספר בשם "הוידויים". בוידויים שלו הוא מספר על עצמו, חוקר את עצמו, מנתח את עצמו. מדבר רק על עצמו. אבל עושה את זה מתוך נסיון להבין משהו כללי יותר. בגלל שאנחנו כל כך שונים, הוא טוען (בערך), הדרך היחידה להבין משהו על העולם היא להסתכל על עצמך ולנסות להבין מזה משהו על כולם. ואני ממש בסדר עם זה שיגידו לי שאני כותב כמו ז'ן ז'אק רוסו.

אז צריך להתרכז בנסיון להבין, להגיע עמוק, להסיק משהו מכל זה. לא לספר לכם ששכבתי אתמול עם גרמני שהיה כל כך יפה שבא לבכות. זה חסר טעם. זה "סקס והעיר הגדולה". להגיע ליותר מזה. לנסות להבין איך זה שאני חופר על זה שאני מחפש חבר, אבל מוצא בעיקר שרירי בטן. ואם לא זה, אז לפחות אני אלך לקנות נעליים יפות. 

נ.ב.
אם אתם מסכימים, או אם לא, ספרו לי! הבלוג הזה הוא בשבילכם.
(אבל בסוף אני אעשה מה שבא לי. זה הבלוג שלי, בכל זאת).