וואלה
כבר הייתי מוכן להתחתן עם גוגל. הוא
יודע הכל, הוא מסודר,
הוא עשיר. ממש
מושלם. זה כבר כמעט עבד
בינינו. עד שביקשתי ממנו
לעזור לי לכתוב את הטור הזה.
תמיד
יש לו רעיונות להכל, לגוגל.
אז כשלא היה לי מאיפה להתחיל
לכתוב על קונג פו והומואים חיפשתי gay
kung fu (האמת חיפשתי gay kong
fu, אבל זו עוד סיבה שגוגל כל
כך נהדר, הוא תמיד מבין
למה אני באמת מתכוון). והוא
ניסה לזרוק לי רעיונות.
הדבר
הראשון שהוא הראה לי זה אנשים ביו-טיוב
עושים קונג פו מאוד גרוע, תחת
הכותרת gay kung fu. "תכתוב על
זה", רמז לי גוגל, "תכתוב שהומואים לא יודעים
ללכת מכות". ופה היה
משבר קשה, כי מסתבר שכמו
כל סטרייט מצוי אחר, גוגל
גם הוא קצת הומופוב.
קודם
כל משהו בקשר למילה "הומופוב".
מורגן פרימן צייץ השבוע (כן!
יש לי טוויטר!) – "אני לא אוהב
את המילה הזאת. זאת לא
פוביה. אתה לא מפחד.
אתה שמוק". ואכן,
גוגל וסטרייטים אחרים לא
מפחדים מהומואים. הם סתם
שמוקים. הם חייבים להיות
יותר גברים מהומואים. בהכל.
לשחק כדורגל יותר טוב,
לחנות ברוורס יותר טוב וגם
לעשות קונג פו יותר טוב.
העניין
הזה קצת מוזר. הרי ההומואים
הפסידו בתחרות הזאת מראש. הם מזדיינים בתחת. נושכי
כריות. הם הכי הומואים
שיש. הם הומואים.
לא
כקללה, הם
באמת הומואים.
זה
אמור לגרום לסטרייטים להרגיש ביטחון,
לא?
אז כבר
לא. הסטרייטים
היו מתמודדים עם זה שהומואים כבר לא
מסתובבים בגופיות צמודות ורודות וצועקים
"אחותי!".
אבל
עם דבר אחד הסטרייטים האלה לא מסתדרים –
שההומואים כבר לא מרגישים רע להיות
הומואים.
הם
נורא נאורים, הסטרייטים
האלה. הם ממש מקבלים אותנו.
אוהבים אותנו. מתייחסים
אלינו ממש כאילו אנחנו שווים להם. כל
עוד נבין שאנחנו לא באמת שווים להם.
מוכנים להושיט לנו יד, כל
עוד נבקש את זה. הם מוכנים
להיות נאורים בתנאי שכולנו נסכים שדרושה
פה נאורות, כי בכל זאת -
הומואים.
אבל
אנחנו כבר לא שם. כבר לא
מצטערים על זה, כבר לא
מתביישים בזה, כבר לא
צריכים שסטרייט יאשר לנו שאנחנו בסדר.
אנחנו הומואים ואם יש למישהו
בעייה עם זה שיבוא לראות כמה אנחנו דוחקים
בחדר כושר. (כאילו, לא
אני, אבל תעשו סיבוב
בהולמס-פלייס-דיזינגוף-סנטר).
ומתוך
הערעור הזה על תחושת העליונות של הסטרייט
השמוק, מגיע הצורך שלו
להוכיח שהוא גבר בדרכים אחרות. לדעת
שהוא עדיין הכי גבר-גבר.
שהוא עדיין עליון על ההומו
הזה שלא מתבייש להיות הומו. אז
אולי הוא לא מתבייש שהוא הומו. אולי
הוא לא פחות טוב כי הוא שוכב עם בנים,
אבל לפחות הוא לא יודע קונג
פו.
פורסם לראשונה במגזין אף, גליון ספטמבר 2012: קונג פו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה