סיפורי פיזיקאי, חלק ה'. או: השיחה שאחרי הפרידה.

גילוי נאות ראשון:

אחרי השיחה שמיד יסופר בה, הפיזיקאי התקשר להתנצל. הפוסט נכתב לפני ההתנצלות. זה משנה? ברור. נאמרו דברים קשים וההתנצלות בהחלט מרככת אותם. מי שרוצה להבין את הפוסט הזה צריך לדמיין אותי יושב ברכבת הקלה ומקליד בעצבים על הלפ-טופ.

גילוי נאות שני:

בשיחת הטלפון הפיזיקאי אמר לי שהוא קורא את מה שאני כותב. זה משנה? הייתי רוצה להגיד שלא. אבל כנראה שכן. אני מצטער אם דברים פה פוגעים בך, אבל זה חזק ממני ובעצם, אני גם לא רוצה ממש לצנזר את מה שהולך פה. טוב לי עם הכתיבה הזאת ולא רוצה שתקח את זה ממני. אני כן עומד מאחורי כל מה שכתוב פה, אבל קח בחשבון שהדברים נכתבים גם כדי לעניין אז לעיתים עניין יבוא על חשבון דיוק. ובכל זאתֿ, עם כל הרצון לכתוב מה שבא לי ועל הזין מה שאתה חושב, כל משפט פה עבר את הסינון הזה של "ומה הוא יחשוב?".

מתחילים.

שלחת הודעה שאתה רוצה לדבר. אחרי חודשיים של שתיקה שלחת הודעה שאתה רוצה לדבר. אז באתי. ברור שבאתי. חבל שבאתי.

במשך שעה ישבתי ושמעתי איזה חבר גרוע הייתי. כמה סבלת בכל רגע בקשר שלנו, כמה רק לקחתי ולא נתתי. סיפרת איך הגעת לקשר חזק ויצאת מרוקן ושבור. הכנת מראש מלאי אנקדוטות בהן הייתי חבר מחורבן. אמרת שאתה מצטער שנשארת איתי, שהיית צריך להפרד ממני. האשמת אותי שלא אהבתי אותך. 

אבל אהבתי אותך. אולי לא כמו שאתה אהבת אותי. אנשים לא אוהבים באותה צורה. אז אולי אתה לא קורא למה שנתתי לך "אהבה". אבל נתתי לך כל מה שהיה לי לתת. מבחינתך זה לא היה הרבה בכלל. 

הרבה דברים עצבנו אותי בשיחה הזאת. איפה אתה היית בכל שמונת החודשים האלה? למה בשום שלב לא עצרת את הסבל המתמשך הזה? אבל הדבר שהכי הרגיז אותי הוא כמה אהבה כבר יכולה הייתה להיות מצידך אם אתה יכול להגיד עכשיו "אני קצת נהנה לשמוע שאתה סובל"?

כי איך שאני רואה את זה, לא יכול להיות שאהבת אותי. אולי קראתי לך שמן, אבל מעולם לא רציתי שיהיה לך רע. מעולם לא רציתי לפגוע בך, גם כשאמרתי לך שאתה לבוש פחות יפה ממני. בכל רגע היה חשוב לי שיהיה לך טוב. אולי לא תמיד ידעתי איך לעשות את זה, אולי זה לא תמיד הצליח לי, אבל רציתי שיהיה לך טוב. ובסופו של דבר בגלל זה הגיע הלילה ההוא, כי הרגשתי שאני לא מצליח לעשות לך טוב כמו שמגיע לך. הרצון הזה שיהיה לך טוב לא נעלם, אולי לא יעלם אף פעם. בשבילי זאת אהבה.

אז אני לא יודע מה זאת האהבה שלך, אבל גיליתי איך היא יכולה להפוך ביום אחד להתעלמות ויום אחר כך לכעס ומרירות. גיליתי שאתה יכול לרצות לפגוע בי, דבר שלא חשבתי שתרצה אי פעם. גיליתי שאתה מתחרט על הדברים הכי יקרים לי. אתה מצטער על זמן שבילינו יחד. אם האהבה שלך יכולה להפוך לדבר הזה שאתה מספר לי עליו עכשיו, כמה חזקה היא הייתה לפני זה? איזו מין אהבה זאת?

ואתה יודע מה מחורבן בכל הסיפור הזה? שאני עדיין אוהב אותך. בדרכי העלובה והשבורה, בדרכי הלא מספקת ולא הוגנת, אני עדיין אוהב אותך. כי האהבה הדפוקה והפוגעת הזאת שלי, היא כזאת שנשארת. עדיין איכפת לי ממך. אפילו עכשיו, כשאני כועס ופגוע, כשאני חושב שהיית מטומטם, כשאני לא מצליח להבין איך אתה מסוגל להגיד דברים כאלה, אפילו עכשיו אני רוצה שיהיה לך רק טוב. כזאת היא הלא-אהבה הזאת שלי.

חשבתי שאני אוכל להציע לך נחמה, אבל כנראה שלא.אני לא מתלונן, קיבלתי בדיוק את מה שרציתי. רציתי שתדבר איתי, שתגיד לי מה אתה מרגיש ואמרת. אני לא כועס על זה, אני לא צריך שתשקר, אני פשוט לא מבין אותך, את האהבה הזאת שלך.

אבל תאמין או לא, גם עכשיו הקשר שהיה לנו יקר לי. יקר לי מכדי להכניס לתוכו את הכעס הזה. הכעסת אותי שם, אבל אני אשאיר את זה בחוץ. הפעם ההיא שהלכנו ביחד בגשם להורים שלי, הריצה שלי לרכבת בטרנינג כי שכחת אצלי את הספר ואת הפלאפון, החיבוק שהיית נותן לי כל פעם שהייתי יורד מהאוטובוס ברחבות, אתה יכול להגיד שהיית רוצה לקחת אותם חזרה, אבל אני משאיר אותם אצלי.