מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב ורואים מישהי עם שני תינוקות וזה לא נראה כאילו יש לה כסף לכלכל את שניהם אז אתם ניגשים אליה ומציעים לה למסור אחד לאימוץ? מה עם זה שאתם הולכים ברחוב ורואים מישהי שנראית בת שלושים ומשהו ובלי ילדים, אז אתם ניגשים אליה ואומרים לה שהיא צריכה ללדת איזה ילד? או הפעם ההיא שהייתה אם חד הורית אז הלכתם אליה ואמרתם לה שהיא צריכה להתחתן עם מישהו לטובת הילד שלה? לא? לא עשיתם את זה? אז למה על התא המשפחתי שלי אתם פותחים ג׳ורה כאילו זה עניינו של מישהו חוץ ממני?
הייתה רעידת אדמה בנפאל, שוב עלו כל הדיונים על פונדקאות, שמפריעה לאנשים רק כשהומואים מעורבים בה. אני מכבד את הדיונים האלה. גם עליהם יש לי מלא דעות מעצבנות, אבל לא בא לי להכנס אליהן עכשיו. מה שמעצבן אותי זה שכל אחד שיש לו איזה דעה על פונדקאות, מסיים אותה בתא האידיאלי המשפחתי לגבר ההומו הסטנדרטי. לכל אחד פתאום יש את כל הפתרונות לתא משפחתי גאה בריא ומתפקד.
תאמץ. תעשה הורות משותפת. תביא ילד עם סטרייטים. עם לסבית. עם זוג לסביות. עם בן הזוג ההומו שלך. לבדך. עם אמא. הוא צריך אמא. אבל נפאלית. תביא את האמא הנפאלית לארץ. שתכיר אותו. קח אותו לנפאל, שיכיר את המולדת. תסתיר ממנו את אמא שלו. שמי שיולדת אותו תהיה גם האמא שלו. שתהיה פונדקאית ותורמת ביצית נפרדת. שתורמת הביצית תהיה אחות של בן הזוג שלך. שתורמת הביצית תהיה ישראלית. שתהיה יפה. ש-סתמו כבר את הפה.
כל כך הרבה עצות שכבר שכחתי שאפשר להתנגד לפונדאות בלי לדחוף את האף שלך לתא המשפחתי שלי. כל כך הרבה עצות שלרגע כבר חשבתי שאני חייב להקשיב לאחת מהן. שמישהו מהם צודק. אף אחד לא צודק. התא המשפחתי של כל גבר הומו הוא התא *שלו* וזו זכותו (וגם של סטרייט, ושל אישה לסבית) להחליט איך התא המשפחתי שלו צריך להראות, מי צריך להיות חלק ממנו ומי לא, וצריך להיות ברור שזה לא עניינו של אף אחד אחר. כל אחד זכאי לדעה על זה, כמובן, אבל שישמור אותה לעצמו.
לכל אישה בעלת רחם בארץ יש את הזכות להביא ילד והיא יכולה לגדל אותו באיזה מסגרת משפחתית שהיא רוצה. לבדה, עם אבא, עם עוד אמא, בבית ילדים בקיבוץ. וכולנו מבינים שגם אם אנחנו לא מסכימים עם כל בחירה של האמא, זו המשפחה שלה והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. כל מה שאני מבקש זה את אותו כבוד כלפי המשפחה שלי.
״אבל הכבוד שלך דורש השפלה של אישה אחרת!״ אתם צועקים. ואני, כרגיל, מבקש שתסתמו קצת. כמו שאמרתי, הדיון על פונדקאות הוא חשוב. ואם אתם חושבים שלא צריכה להיות פונדקאות, אז תגידו את זה. אבל תסיימו שם. אני יודע שזה מפתיע, אבל אתם יכולים להגיד שאתם נגד פונדקאות גם בלי להציע לי איך לנהל את החיים שלי. גם אם אני מחליט לקבל את עמדכתם בנוגע לפונדקאות, יש לי עוד מלא החלטות שלא מערבות רחם של אף אישה. אולי אני אאמץ. אולי אני ארצה הורות משותפת. אולי אני אהפוך לסטרייט. כך או כך, ההחלטה כולה שלי.
אבל הצורה שבה אני רוצה לגדל ילד תפגע בילד? הוא יתמודד. כאילו שמישהו לא פוגע בילד שלו. סטרייטים דופקים את הילדים שלהם כל היום ולאף אחד לא איכפת. כמו שאמרתי, אף אחד לא מעלה בדעתו אפילו להגיד לסטרייטים אם הם מותר או אסור להם להתגרש או להביא ילדים לבד כי זה ידפוק את הילדים שלהם. זה הילד שלי ואני אדפוק אותו באיזה דרכים שאני רק אבחר. יש אמהות חד הוריות ויש הורים ששולחים את הילדים שלהם לחוג ארכיאולוגיה ויש הורים שלוקחים את הילדים שלהם לבומבלה וכל אחד מהם דופק את הילדות שלו בשלל דרכים. ואני אמצא את הדרכים שלי. ואולי זה יהיה עם פונדקאות ואולי זה יהיה בלי. ואתם יכולים להגיד על זה מה שאתם רוצים, ואני אחליט לבד.
וואו, שנה וחצי מאז הפוסט הקודם. פחדתי שכבר נגמר.
השבמחק