סיפורי שרירים. או: הו אלוהים, איזה מזל שאני רזה.

תמיד הייתי רזה. כשהייתי ביסודי אמרו לי "אבא שלך היה רזה כמוך, והגיע לתיכון וגדל" ואז הגעתי לתיכון ואמרו לי "דוד שלך היה רזה כמוך, והגיע לצבא וגדל" ואז הגעתי לצבא ואמרו לי "סבא שלך היה רזה כמוך, והגיע לאוניברסיטה וגדל". כיום אני בן עשרים ושלוש וחצי, ועד היום חיכיתי לגדול. היום הבנתי שאני מעדיף להישאר רזה לנצח. אבל לזה נגיע בהמשך.

לא מעט אנשים אומרים לי שהם נמשכים לאנשים גדולים יותר, שהם לא מעוניינים כי אני רזה. מדי פעם הייתי לוקח החלטה שאני צריך להתחיל להתאמן, אולי אפילו עושה שכיבות שמיכה איזה שבועיים, פעם אחת אפילו הלכתי לחדר כושר, ותמיד בסוף נמאס לי. למרות זאת כבר די הרבה זמן התשובה שלי לשאלה "מה היית משנה בעצמך" היא "הייתי רוצה קצת יותר כתפיים". עד לרגע זה, מרגע זה אני מפחד להיות שרירי.

הם תמיד נמשכים לעצמם, השריריים. הרבה פעמים עומד מאחורי זה איזה סיפור קורע לב על ילדות קשה ורזה כמו שלי, רק שהם לא היו סמרטוטים כמוני ואשכרה הלכו וניפחו את עצמם לגודל של משאית. אחרי זה הם הולכים להשיג לעצמם את כל השרירנים שהם תמיד חלמו עליהם ובמקביל ממשיכים לבלוס טונה בשביל עוד קצת מסה לשריר הירך. תמיד אמרתי לעצמי שיום אחד גם אני אהיה כזה. מהיום אני מפסיק להגיד את זה.

למה? בגלל השרירן האחרון שאמר לי לא. זה קורה בערך פעמיים ביום, אבל הפעם הוא דיבר על זה קצת יותר. סיפר שמאז שהוא שרירי הוא התחיל לאהוב רק שריריים, אפילו אמר שזה "המחיר" של השרירים שלו, שהוא נמשך רק לשריריים. שרק בבחור שרירי הוא יכול לראות בעל פוטנציאלי.

ואז בבת אחת זה הכה בי: או מי פאקינג גאד! הם באמת כאלה! הם מאמינים לעצמם! הם נשאבו ליקום חדר הכושר בו אתה נמדד בהיקף הזרוע שלך. תמיד ידעתי שהם פוסלים אנשים על סמך מראה, אבל האמנתי שאם אני אצליח לשכנע אותם לצאת איתי אני אגרום להם לראות מעבר. זה לא יקרה. הם העריצו את השרירים כל כך הרבה זמן, עבדו על זה כל כך קשה, אז הם כבר לא מסוגלים להודות שיש משהו מעבר. הם השקיעו את כל חייהם בקנקן, אז זה יהיה נוראי בשבילם להודות שיותר מעניין מה יש בתוכו.

זה איום ונורא משתי סיבות. הראשונה היא שזה הופך את זה בלתי אפשרי בשבילי לזיין בחור שרירי. אבל יש סיבה נוראית יותר: הם לא מסוגלים להרגיש משהו מעבר למשיכה פיזית. הם מכרו את כל החלקים האחרים בנשמתם בשביל אבקת חלבון. בטחון עצמי, הומור, שכל, עניין. כל זה לא אומר להם כלום. בחור שרירי כבר לא ידע איך זה לסיים שיחת טלפון עם חיוך מרוח על הפרצוף, כי לא שומעים בטלפון כמה שרירי בטן יש בצד השני. 

יש בי משהו שרוצה את השריריים. שרוצה להיות כזה ולהשיג את כולם. אבל עכשיו אני מפחד מזה, כי ראיתי למה זה הופך אותך. כשהתאהבתי בחבר האחרון שלי זה לא היה בגלל הזרועות שלו. זה כי הוא היה מספר סיפורים משעממים תחת אבל מצחיק את עצמו, וכל כך אהבתי לראות אותו צוחק. אז אני אמשיך להזיל עליהם ריר מרחוק, על השריריים. בסוף אני אמצא לי משהו הרבה יותר טוב.