אז
הנה אני שוב עושה את זה. פותח
פרופיל באטרף. למי שלא
עוקב אטרף הוא אתר היכרויות להומואים. יש לי עם האתר
יחסים מורכבים. לא, בעצם הם די פשוטים - אני שונא אותו.
למה?
כי הוא עושה אותי
עצוב. כי בסוף זה תמיד נגמר בשתיים בלילה מול האינטרנט ואני מרגיש בודד ומכוער ועצוב. קשה לי לשמוע "לא". מטבע הדברים
כשמדברים עם יותר אנשים אז גם יותר מהם
אומרים לך שאתה לא הטיפוס שלהם. זה זין, זה קשה כל פעם מחדש.
לפעמים הם לא
עונים אפילו. וזה בכלל משגע אותי. כי אני טיפוס
כזה שיכול להתאהב במישהו משלוש תמונות
ושני משפטים שהוא רשם על עצמו. אני
כבר יודע שנהיה מושלמים ביחד אם הוא רק
יענה! אני אוכל לשכנע אותו! ובלילות הגרועים באמת אני מתחיל לנסות להוציא מהם תגובה. כל תגובה ואז מתחרט על זה. ואחרי זה אני נהיה מתוסכל. מתוסכל ורע.
אז למה בכל זאת?
כי במשך שנה שלמה לא היה לי כרטיס באטרף, והצלחתי לצאת לשלושה דייטים, בקושי, וגם אותם מצאתי
בדרכים דיגיטליות כאלה ואחרות. לא
הצליח לי להכיר אנשים. וזה
לא שישבתי בבית וחיכיתי. התחלתי
ללמוד באוניברסיטה. התחלתי
לעבוד במקום חדש. הכרתי מלא אנשים, סטרייטים, הומואים. אני יוצא למקומות, שואל,
מנסה, מתחיל,
משתדך. ובכל
זאת, לא מצאתי חבר.
מילא חבר, גם
לא דייט. אני יכול להאשים את ההומואים האחרים שהם התרגלו יותר מדי לעולם הוירטואלי, שהם לא מסוגלים להתמודד עם מישהו שמתחיל איתם במציאות. אבל
בסופו של דבר אני זה שעדיין לבד.
אז למה שהפעם זה יהיה שונה?
כי יש לי מסקנות. הראשונה
– לא פיצחתי את השיטה. אין
לי מושג איך אטרף עובד. אני
כותב על זה כאילו אני כבר מבין
שם הכל אבל אני לא. אני לא
יודע מה השורה הנכונה לכתוב עכשיו כדי
שיפנו אלי ולא יודע איזה תמונה לשים. אני לא יודע.
מסקנה
שנייה – אני לא הפרס של אלוהים לעם ההומואי.
כשהייתי בצבא הצליח לי לא רע, גם כשהייתי פנוי יומיים וחצי בשבוע וגרתי עם ההורים. הייתי
בטוח שעכשיו, שאני כל השבוע
בירושלים, ועוד שוכר דירה
במרכז העיר, ההומואים פשוט יפלו לרגלי.
זה לא קרה. אולי
אני אמצא מישהו שמוצא חן בעיני, אולי
אני אמצא חן בעיניו חזרה, עד
אז קצת צניעות לא תזיק.
ודבר
שלישי והכי חשוב – לכתוב על זה. אתם
הולכים לשמוע על כל צעד שלי שם. איזה
אושר, הא? כי
כשאני מוציא את זה החוצה פתאום הצרות לא
נראות כל כך גדולות. אז
בחור חמוד לא רוצה אותי. ביג
פאקינג דיל. נכתוב על זה
פוסט ממורמר ונחזור לחיפושים.
אז
יאללה, אני צולל פנימה.
Wish me luck
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה