סיפורו של ע'. או: פוסט שאני לא מבסוט עליו

"תגיד, אתה מעדיף שאני אפסיק?" זה מה ששלחתי לו הלילה. שום דבר טוב לא יכול לצאת מההודעה הזאת. ומיד אני אסביר למה. קוראים לו ע'. אני דלוק עליו. דלוק עליו בקטע אחר. לא רוצה לשכב איתו. רוצה להתחתן איתו ושיהיו לנו ילדים יפים ובלונדיניים כמוהו וחכמים כמוני. כן, גנטית זה לא מסתדר, כאילו שזה מה שמטריד אותי עכשיו. אני רוצה להצחיק אותו. יש לו פרצוף כזה רציני, שרק מחכה לצחוק. השפתיים שלו תמיד מחזיקות חיוך מתחת לפני השטח. וכל מבט שלו זה אתגר להוציא את החיוך הזה החוצה. ואפילו הצלחתי בזה די טוב, בפעם היחידה שדיברנו.

כן, פה מגיע הקטע המביך. דיברנו פעם אחת. היה לנו חמש דקות של שיחה כששנינו היינו שיכורים. אבל הייתי דלוק עליו עוד לפני. ראיתי אותו ב"אטרף". הייתה לו תמונה מוצלחת. שלחתי הודעה, לא זוכר אם הוא ענה בכלל, אבל בטוח שלא יצא מזה כלום. קצת אחרי זה הראתי אותו לחבר סתם שבדיוק שאל מה הטעם שלי בבנים. ו-איזה קטע! הם מכירים. "אה, זה ע', בחור טוב".

שיט. שיט שיט שיט. גם חתיך וגם בחור טוב. לפחות הוא יכול היה להגיד לי שהוא חרא של בן אדם. אבל לא, הוא בחור טוב. חתיך בטירוף ובחור טוב ו- בואו לא נשכח- לא עונה לי להודעות באטרף. עונה, בהווה, כי אני עדיין שולח אותן. לפעמים הן קז'ואליות כאלה בסגנון "היי מה שלומך?" מעמידות פנים שאני לא אובססיבי-באופן-פתטי לגביו. לפעמים הן אישיות ונוראיות בסגנון "אולי לפחות תסביר לי למה לא?". כך או כך אני תמיד מתחרט עליהן אחר כך. אבל רגע, עוד נגיע לשלב הפטתי. בחלק הזה של הסיפור אנחנו הוא עדיין בגדר ה"בחור טוב שאני רוצה לפגוש מתישהו".

ואז נפגשנו. זה לא היה צריך לקרות. אבל איכשהו נתקלתי בו איפשהו. הוא היה שיכור ואני הייתי שיכור וזיהיתי אותו. "צא איתי לדייט" אמרתי לו. והוא שתק וחייך, לעזאזל! למה הוא מחייך?! אמרתי לו שוב "צא איתי לדייט". ולא עצרתי שם. איזה מזל ששתיתי, הא? החלטתי להביך את עצמי עד הסוף. “אני חתיך, אני מצחיק, ואני לומד משהו שיכניס לי טונה של כסף, אז יהיו לנו חיים טובים". אפשר לרדת יותר נמוך מזה?

“דבר איתי כשאני פיכח" הוא אומר לי. "אבל אתה לא עונה לי כשאתה פיכח!” איזה קטע, אפשר היה לרדת יותר נמוך מזה. "אני אענה". ואז שלחתי לו הודעה. והוא לא ענה. אז עברתי שוב להודעות המשפילות "אמרת שתענה, ואתה לא עונה, אז תענה". ואז הוא ענה הודעה אחת, שהוא בחו"ל. ולא ענה יותר. וזהו. קרו כל הדברים שהיו צריכים לקרות כדי שע' יהפוך מסתם עוד בחור חתיך שלא הלך לי איתו לאיזה שילוב חולני של פנטזיה-אובססיה.

ואז הגיע הלילה. ושלחתי לו את ההודעה הזאת "אתה מעדיף שאני אפסיק?". והבנתי שהגעתי לתחתית חדשה. לא כי אמרתי לו משהו מביך שעוד לא אמרתי. כי פתאום הבנתי שאני אפילו לא רוצה כבר שנפגש. אני כבר לא יודע מה אני רוצה ממנו. או מעצמי. מה הוא יכול לענות בכלל שיגרום לי להרגיש טוב? והכי גרוע זה שהוא בטח לא יענה. 

דיברתי על טורים כאלה. שאין להם שום משמעות וסתם מספרים על חיי האהבה הכושלים שלי. אבל זה כל מה שיש לי כרגע. לא כתבתי כבר חודש. זה סימן לאיזה משהו. אני לא בטוח מה, אבל לא משהו טוב. אז אני צריך לכתוב קצת. לשפוך על המחשב, לערוך רגע ולפרסם. תגיבו, תשנאו, לא איכפת לי. זה לא שאני רואה כסף מהדבר הזה, אז לפחות שיהיה לי איזה תרפיה. ואם הוא יחזיר תשובה אני אעדכן. ואם לא אני אמשיך לכתוב.