חלק ב': מה האמת קשורה בכלל? או: למה הומואים ששונאים אותי חושבים שאני שונא את עצמי

אז בחלק א' סיפרתי למה אני כותב פה מה שאני כותב. לא מזמן פרסמתי את הבלוג הזה בפורום של הומואים. ידעתי שהתגובות יהיו צוננות, הרי אני אומר כל מיני דברים יפים יותר ויפים פחות על הומואים. אבל תגובה אחת דווקא הפתיעה אותי. "כתוב טוב" אמרו לי, "אבל מלא שנאה עצמית".

אני לא מלא שנאה עצמית. יש בי קצת שנאה עצמית, במידה בריאה. (לא אוהב את כל האלה שכל כך שלמים עם עצמם שהם גומרים מלהסתכל במראה). מה שבטוח זה שאין לי שום בעייה עם זה שאני הומו. דבר שני: אין בי שנאה גם לאחרים. אין לי שום דבר נגד "הקהילה". בכלל, אני לא מאמין במושג הזה "קהילה". מלא אנשים שהדבר היחיד שמאחד אותם זה האהבה לבולבול. חלקם עושים כל מיני דברים (אני מניח שכולם עושים דברים). על חלק מהדברים יש לי ביקורת. חלק מהביקורת שלי אני כותב פה.

אבל הרבה הומואים לא מכירים במושג הזה של ביקורת על הומואים. (הבהרה: כשאני אומר "הומואים" אני מתכוון לחלק מההומואים. מ-עכ-שיו) הם בטוחים שהומואים מצאו את פסלון החסינות ב”השרדות” של החיים. הם מחזיקים את האמת היחידה והמוחלטת ותמיד צודקים בכל מה שהם עושים. הם לעולם לא פוגעים ברגשות של אף אחד, אלא רק נפגעים. הם תמיד בסדר. הם לא רק בסדר אלא גם ממש מסכנים ולכן לעולם לא טועים בכלום. אם יש לי משהו רע להגיד זה רק כי אני בכלל לא יודע על מה אני מדבר. "אבל אני הומו! הייתי שם וחזרתי כדי לספר!" אני מוחה מולם. "כן" הם יגידו, "אבל זה רק כי אתה מלא שנאה עצמית". זה לא שהם לא אוהבים את מה שאני אומר. לא איכפת להם מה אני אומר. איכפת להם שאני לא חושב שבעולם של ההומואים הכל (כמה אירוני) ורוד. אין סיכוי שאני מבין ובכל זאת חושב דברים רעים. כנראה שהכל זה דברים שאני שונא בעצמי.

דוגמה? בואו נדבר על מצעד הגאווה. בעצם, בואו נדבר על לדבר על מצעד הגאווה. כמה הומואים מוכנים בכלל לנהל איזה דיון של בעד ונגד? יש כאלה, אבל מעט והם זוכים לזלזול ובוז. מצעד הגאווה הוא התגלמות הצדק וכל אמירה שבאה לערער על כך היא גזענית הומופובית ואם אפשר לקשר את זה גם לימין, לביבי ולחרדים אז בכלל טוב. אני לא אומר שמצעד הגאווה הוא רע. אני רק אומר שמותר לאנשים להתווכח. הומואים לא ינהלו איתך דיון על מצעד הגאווה. הם יסבירו לך למה אתה טועה, ואולי גם פרימיטיב וחשוך. אם לא תסכים זה רק כי אתה מלא שנאה. ואם אתה הומו אז זו שנאה עצמית.

וזו דוגמה אחת מיני רבות. אתם מסוגלים לדמיין דיון אמיתי עם גל אוחובסקי על זכותם של אנשים להישאר בארון? את הראל סקעת אומר שיש בעיות בהתנהגות של הומואים לפעמים? אז אני אגיד את זה. אף אחד לא יסתום לי את הפה בשם העקרונות שלו. זו דעתי על דברים. לפעמים יש דברים שאני לא אוהב כי אני לא אוהב אותם, לא כי אני לא אוהב את עצמי. ואם יש למישהו ב"קהילה" בעייה עם זה הוא מוזמן להגיד לי, לכתוב לי תגובות נאצה בבלוג, לשלוח מכתבי איומים או להפגין נגדי במצעד הגאווה. אבל את היחסים שלי עם עצמי תעזבו בשקט.