אני והקהילה, חלק ב'. או: למה הומואים הם תמיד בסדר.

פוסט שני, למי שלא עוקב, שמנסה להסביר למה הומואים הם כל כך, ובכן, הומואים.

לפני זמן מה התרעמתי פה על ההומואים שלא יודעים לקבל ביקורת. אבל לא מפתיע שהומואים הם כאלה. אני אנסה להביר למה.

קודם כל חשוב להבין משהו – לגלות בחטיבה שאתה הומו זה קשה. ממש קשה. זה לגלות פתאום שכל סרט דיסני-הוליווד-בחור-מתאהב-בבחורה שגדלת עליו לא תקף לגביך. להבין פתאום שדברים ברורים מאליהם – זוגיות, חתונה, ילדים, משפחה, עומדים בסימן שאלה מאוד גדול. זה כל מיני תהליכים שצריך לעבור קודם עם עצמך ואז שוב עם המשפחה והחברים. בקיצור, להיות הומו, אם לצטט את סמואל בקט, זוכה פרס נובל לספרות, "זה זין לא נורמאלי".

גיל ההתבגרות הוא גם ככה שק של בעיות, ועם הגילוי העצמי הזה למי יש זמן בכלל להבין על עצמו דברים אחרים? למי יש זמן לגלות שהוא ילדותי, מתנשא או סתם פוץ? להיות הומו זה עניין כל כך גדול שזה הופך להיות העניין היחיד. זה הדבר הכי נורא בעולם, אבל אם זה יסתדר, אז כל השאר כבר יהיה בסדר. אני זוכר איך חיפשתי באובססיביות אמונות תפלות של הבעת משאלות (כוכב נופל, נרות יום הולדת) ובכולם הקפדתי לבקש דבר אחד ויחיד – לא להיות הומו. לא ביקשתי לזכות בלוטו, לא ביקשתי להיות ספיידרמן. ידעתי שאם רק זה ייפתר אני אהיה האדם המאושר בעולם, אבל כל עוד אני הומו, אני אף פעם לא אהיה מבסוט באמת.

לא צריך להיות פרויד כדי להבין שזה מאוד מעיק. והכי מעיק שאין עם מי לחלוק את זה. אז קמות קבוצות תמיכה שכל מטרתן הוא להגיד לך שזה בסדר ושזה יעבור. הבעייה היא שזה לא תמיד נכון. לפעמים זה לא בסדר. לפעמים אפילו כילד הומו אתה פשוט לא בסדר. אבל אף אחד לא יודע בדיוק איך להגיד לך את זה.

אני לא הייתי ילד של קבוצות תמיכה. אבל בכל זאת, בפעם האחת שהלכתי למפגש תמיכה שכזה, זה די הרגיז אותי. עד היום אני זוכר את הילד שאמר "אף אחד לא אוהב אותי בגלל שאני הומו והם אפילו לא יודעים עלי". ואף אחד לא שם לב לכשל הלוגי. אם אף אחד לא יודע שאתה הומו, איך לא אוהבים אותך בגלל זה? אולי לא אוהבים אותך מסיבות אחרות? אולי אתה פשוט קצת מעצבן? אבל שום אסור להגיד דברים כאלה. רק אומרים לו "הם לא שווים שתתייחס אליהם בכלל. הם טועים ואתה צודק".

אז יש הומואים שגדלים ככה. משננים את המנטרה של "הם טועים ואני צודק". בסוף מקבלים ערמת אנשים שמכירים דרך אחת להתמודד עם בעיות: "יש לי בעייה – זה בגלל שאני הומו – אבל הם טועים ואני צודק, אז זה בסדר". להיות הומו בתיכון זו התמודדות כל כך מרכזית, אז לפעמים זו דרך ההתמודדות היחידה שלומדים. זה טוב להגיד "אני הומו, תתרגלו". אבל זה לא תופס לדברים אחרים "אני אגואיסט, תתרגלו"; "אני חרא של בן אדם, תתרגלו"; "אני כותב עם שגיאות כתיב, תתרגלו". אפשר להבין מאיפה זה בא, אפשר לצפות שזה ישתנה.

אז לא, הומואים לא תמיד צודקים. לפעמים אנחנו כן בסדר, ולפעמים לא, כמו כל שאר בני האדם. אבל אין לנו שום חסינות מפני ביקורת. אין לנו שום זכות להעליב, לפגוע או לא להתחשב באחרים ולצפות ש"יתרגלו". אפילו אם לנו עשו את זה קודם, אפילו אם בתיכון העליבו אותנו וציפו שנתרגל. הגיע הזמן שנתבגר.